פנים. לילה. במכון, בחדר של יחיאל
יחיאל מסיים לרחוץ את פניו ולצחצח את שיניו. מסביב למכון, כל העולם דומם. רק יחיאל נמצא בשעה זו במכון. הוא עומד בפיג'מה שלו, מברשת השיניים בידו, לקראת סיום צחצוח השיניים.
רעש עז נשמע לפתע מכיוון המזכירות. אחד העציצים הגדולים שעל שולחן המזכירות נופל ומתרסק. שברי קרמיקה ועפר מתפזרים בכל הפרוזדור הרחב. יחיאל יוצא מחדרו בפיג'מה, חמוש במברשת השיניים שלו, שזה עתה נוקתה. שיירי משחת שיניים עוד נמצאים על פיו של יחיאל. הוא יוצא לפרוזדור הראשי הרחב של המכון.
"יצור" מחכה לו שם, יצור עם עיניים ירוקות זוהרות. הוא לא מתבלבל ומברך את היצור.
יחיאל
שלום עליכם.
היצור בעל העיניים הירוקות זוהרות
עליכם השלום.
יחיאל נסוג לחדרו, ממהר ושם את מברשת השיניים ליד הכיור ובתנועה מהירה שוטף בידו את פיו. היצור בא בעקבותיו לחדר. היצור בעל העיניים הירוקות אומר בקול צרוד וגס.
היצור
אני צריך את המפתחות של האוטו שלך.
יחיאל (מופתע)
אין לי בעיה לתת לך את המפתחות אבל אני סקרן לדעת למה.
היצור
כי אני צריך להגיע לירושלים.
יחיאל ניגש לבגדיו, מפשפש במכנסיו ושולף את המפתחות.
יחיאל
מה יש לך בירושלים?