הוא פותח את דלת הצוללות החדשה שמאחורי המעלית ומלביש את חליפת האב"כ על עצמו. את נעלי הבית שלו הוא דוחס לתוך המגפיים ששייכים לנוהל לבישת בגדי האב"כ. הוא מעמיס על עצמו בלון חמצן ובודק היטב את החיבורים לחליפת האב"כ. הוא פותח את דלת הכניסה להר ונעלם בתוך החלל השחור, לא לפני שהוא סוגר את דלת הכניסה להר מאחוריו.
פנים. לילה. בתוך ההר
יחיאל נוסע עם הקלנועית שלו לעבר נקודת המפגש שלו עם היצור.
רעשים מוזרים של משק כנפיים וצריחות מחרידות נשמעות מעת לעת לסירוגין. צלליות של דמויות מסתוריות מוטלות שוב ושוב על השטח המואר על ידי הקלנועית. ולעתים, הבזק של אורות הקלנועית חושף קבוצות מלאכים העומדים וממתינים ומנגד קבוצות גדולות יותר של שדים, חלקם מסמן ליחיאל בתנועות ידיים לבוא ולהצטרף אליהם. הוא מנסה להתעלם מכל מה שקורה מסביבו ומתרכז בנסיעה, מצר על האיטיות של הקלנועית. השדים, שקודם לכן ניסו לפתות את יחיאל להצטרף אליהם מראים לו עכשיו בידיהם תנועות מגונות ומשמיעים שריקות וצפצופים חדים.
הרי כונניות חולפים על פניו מעת לעת. לבסוף, הוא מגיע לנקודת המפגש ומעמיד את הקלנועית, יושב בה בציפייה דרוכה לבוא היצור. שד קטן מתיישב בדיוק במקום שבו היצור עומד על פי רוב. הוא עושה לו פרצופים ותנועות ידיים גסות. היצור בעל העיניים האדומות מופיע לאחר כמה דקות, זמן שנראה כנצח בשביל יחיאל ומסלק משם את השד הקטן במכה קטנה בגבו. השד בורח בצריחה.
היצור
שלום עליכם.
יחיאל
עליכם השלום.
היצור
מה גורם לך לקום באמצע הלילה ולבוא להר ולסכן את עצמך? אתה הרי רואה מה קורה כאן, טירוף הדעת!