עקיבא נעלם במעלית המורידה אותו למטה. לידיה ניגשת למסכי האבטחה ורואה את עקיבא יוצא מהבניין לעבר מכוניתו. דקה לאחר מכן המכונית נעלמת באור החזק של הבוקר במדבר.
לידיה מחייגת בטלפון.
לידיה
ראובן?
וורדה
לא, זוהי וורדה, אשתו. מה שלומך?
לידיה
טוב תודה. האם אני יכולה לקבל את ראובן לטלפון?
וורדה
לא, הוא בעיצומן של פגישות ארוכות, כל היום. אבל תאמרי לי מה קורה, אני אעביר לו את דברייך.
לידיה
לפני יומיים לקחתי טרמפיסט באזור לכיוון באר שבע. שמו עקיבא ולדבריו הוא חי באחד ממושבי הדרום. הוא בחור חרדי שחזר מהמילואים בגבול מצרים. מובטל ומחפש עבודה. אני צריכה אותו.
וורדה
אני מבינה.
לידיה
היום הוא בא במפתיע לבקר אותנו בהפתעה. הוא עלה על שביל הכניסה המוביל לכיוון המכון. אני רוצה לקבל אותו לצוות. צריך להחתים אותו על סודיות, אבל קודם כל לוודא שפרטיו והרקע שלו נכונים. אם כן, אז תחתימו אותו. הוא יעבוד במכון בין השאר גם כטבח.