לידיה מנתקת את שיחת הטלפון ונראה שהיא נרגעת. היא קמה, חוטפת את התיק שלה, את צרור המפתחות התלוי ליד דלת הכניסה ויוצאת מהבית.
פנים. משרד הפנים בירושלים – יום
לידיה מגיעה ליד לשכת השר. המסדרון ריק, למעשה, כל הקומה נראית נטושה. על פניה עוברת ורדה. אישה מבוגרת אך חמודה, שביס לראשה ותלתל סורר מבצבץ החוצה אל מצחה. לידיה פונה אליה.
לידיה
סליחה, אני מחפשת את ראובן.
ורדה
באיזה עניין?
לידיה
קבעתי איתו פגישה.
ורדה פותחת את דלת הלשכה, מחזיקה את דלת הלשכה פתוחה ואומרת ללידיה.
ורדה
בבקשה, הוא כאן בפנים.
לידיה נכנסת ללשכה וורדה אחריה, היא סוגרת את הדלת. ראובן יושב בכיסא המנהלים בחולצתו הלבנה ועסוק בהר של ניירות. הוא כבר לא צעיר אלא אדם מבוגר.
ורדה
הבאתי לך את לידיה.
ראובן מרים את עיניו. הוא קם ממקומו לכבוד לידיה אך לא עושה שום צעד לגשת אל לידיה אל מעבר לשולחן בהיותו איש חרדי.
ראובן
שלום לידיה. טוב לראות אותך. לא ראיתי אותך מאז הלוויה. אני מקווה שאת חשה בטוב.