היא מסירה את הכבל החשמלי המטעין את הקלנועית הקטנה ושמה אותו בצד. היא מתיישבת בכיסא הנהג. אורי עדיין עומד לצד הרכב.
לידיה
בוא עלה. תגיד תודה שיש קלנועית. הראשונים שחדרו להר הלכו את כל הדרך ברגל.
אורי מקיף את חזית הרכב וממהר להתיישב לצידה של לידיה. כשהוא עולה ומתיישב לידיה מתחילה לנסוע בלי לחכות לאורי שמנסה לחגור את חגורת הבטיחות שלו. לידיה מעירה לו.
לידיה
אנחנו לא משתמשים בחגורות הבטיחות. גם ככה, הקלנועית נוסעת במהירות צב…
הם נעלמים באפילה, ענן של גיצים כחולים מופיע במקום ממנו הם יצאו. ענן אבק כתום ועמום נראה במקום בו הם עברו אך עד מהרה החשיכה שבה ומשתלטת על ההר. לידיה נוסעת עם אורי, אורות הקלנועית מאירים בקושי את הדרך כמה מטרים קדימה. כבל החשמל העבה שמוביל מכוננית אחת לבאה בתור, מוארת באור חיוור על ידי אורות הקלנועית.
לידיה
בהתחלה הפעלנו את האורות, אתה רואה את הכבל חשמל הזה? הוא עובר מכוננית לכוננית בכל רחבי ההר… אנחנו נוסעים אך ורק לאורך הכבל. אם יקרה חס וחלילה משהו, נדע תמיד למצוא את האנשים לאורך כבל החשמל ולא נצטרך לחפש אחריהם ברחבי ההר.
אורי
אז למה לא מדליקים את האורות? לפחות עכשיו, כשאנחנו נוסעים?
הקלנועית נוסעת באיטיות לאורך כבל החשמל שעל רצפת ההר.