לידיה (לאורי)
אני יוצאת לסוף שבוע, אתם נשארים כאן בסוף השבוע הזה.
אורי
אין בעיה. אנחנו נשמור על הגחלת.
לידיה נעלמת באחת המעליות. לידיה נבלעת בתוך המכונית שלה, החונה לצד הוואן הגדול. לאחר כמה שניות מכוניתה יוצאת מהחניון בשביל המוביל החוצה, מרימה ענן אבק קטן.
חוץ. צומת בנגב הרחוק – אחר הצהרים
מכוניתה של לידיה עוצרת כשהיא מגיעה לצומת T. ברגע שהיא פונה שמאלה לכיוון צפון היא רואה חייל חרדי בבגדים מאובקים, בעל זקן גדול ושחור, רובהו מונח ברישול על כתפו ותיקו האישי מונח על הכביש. לראשו כיפה גדולה שחורה וציציותיו מבצבצות מתחת לחולצתו. היא בולמת את הרכב ופותחת את החלון הימני של רכבה.
לידיה
לאן אתה צריך?
עקיבא
אני צריך לצפון.
לידיה
בוא עלה. אני מגיעה לבאר שבע.
החייל פותח את הדלת האחורית ומכניס את התיק שלו. לאחר מכן הוא נכנס למושב הקדמי, לצידה של לידיה. הוא מתיישב בכבדות.
עקיבא
תודה רבה לך. אין באזור הזה כמעט רכבים. האיזור הזה ממש נטוש.
לידיה
כן, אני יודעת. מאיפה אתה מגיע?