כפיר נוטל מאחת המגרות מספריים וחותך את בגדי האב"כ של לידיה, עליהן מודבקים ברשלנות רצועות רחבות של איזוליר בנד. בגדיה הרגילים של לידיה נחשפים כשהם רטובים ונוטפי מים.
אורי (לכפיר)
תלך תארגן את הוואן ותביא אותו לפתח המכון. אני אשאר כאן איתה עד שתבוא.
לידיה נאבקת בין ערות לעילפון. אורי מחזיק אותה לבל תישמט מהספסל לרצפת המקלחת. לאחר כמה דקות חוזר כפיר. אורי סוגר את מי המקלחת. הם מזדרזים ופושטים את חליפות האב"כ שלהם, מוותרים על שלב הטיהור של עצמם. בכוחות משותפים הם נושאים את לידיה הרטובה ונוטפת מים לעבר המכונית. שם הם מושיבים אותה במושב הקדמי ליד הנהג. כפיר יושב לידה, מקפיד שהיא תהיה חגורה ומחזיק אותה לבל תישמט מהמושב. אורי נכנס ומתיישב בכיסא הנהג. הוואן הגדול מתחיל לנסוע בחריקת גלגלים לעבר היציאה מחניית המכון, מעלה ענן אבק.
חוץ. בפתח חדר המיון של בית החולים – יום
הוואן מחנה מול פתח חדר המיון כשאורי יוצא מהוואן. כפיר מתיר את רצועת הנוסעים של לידיה וביחד הם נושאים אותה לעבר הפתח.
אורי (צועק)
תביאו לנו מיטה.
צוות של פרמדיקים מחדר המיון מוביל לעברם מיטה והם משכיבים את לידיה במיטה, נושאים אותה פנימה. אורי רץ להחנות את הוואן שחוסם את הכניסה לחדר המיון. כפיר נשאר עם לידיה בצמוד לצוות הרפואי.
רופא שמוזעק לחדר מיון
יש לנו כאן אישה –
כפיר
זוהי לידיה. היא הייתה רופאה מנתחת אצלכם. יש לה הרעלת אנטימון.
הצוות נעלם לתוך חדרי הניתוח וכפיר נשאר בודד ומתוסכל, עומד בפתח חדרי הניתוח. לאחר כמה דקות מצטרף אליו גם אורי.