יחיאל
אני חי מהיד לפה, יש לי כאן עדיין כמה קופסאות שימורים ומנות קרב שהחיילים השאירו לי, עדיין יש כאן מים, חשמל כבר לא. ארגנתי לעצמי מיטה מאולתרת משמיכות, יש לי מקלחת כשאני רוצה להתקלח, בחדרי הטיהור. (שתיקה) ויש לי עדיין מעט חסכונות למרות שאני מובטל.
ראובן
אז באתי לכאן כדי לעדכן אותך. הייתי מול הרבנים שלנו, וסיפרתי להם על כל מה שעברנו ביחד.
יחיאל
ואיך הם הגיבו?
ראובן
תתפלא, הם כולם מעריכים אותך מאוד, על זה שגילית את עניין "אתה נפחת בי", אחר כך על זה שנשארת כאן לבד לשמור על המכון גם כשפוטרת והמכון ננטש.
יחיאל מחייך חיוך עגום.
יחיאל
פעם בשבוע באה לכאן לידיה עם מצרכים, כביסה נקייה ושוהה איתי כל השבת. היא מדברת על ליבי שאפסיק את השיגעון הזה של המכון ואחזור לחיות איתה בבאר שבע. אבל אני לא מוכן. גם אם אשאר בסוף בלי כסף בכלל.
ראובן
הרבנים שינו את דעתם מקצה לקצה. כולנו סבורים שחשוב מאוד לשמור על המכון. בתום הדיון הם החליטו שאני ארכז את הנושא. יתרה מכך, הם החליטו לממן את כל הוצאות שיקום המכון מתקציבי המשרדים הקיימים של השרים החרדים, וגם –
יחיאל
סוף סוף נכנס להם שכל.