לידיה
איך הוא נפגע?
הטלפון משמיע לה צליל ניתוק. לידיה ממהרת לעמדת האחיות במחלקה.
לידיה
אני צריכה ללכת לחלץ את החבר שלי, הוא פצוע.
היא מורידה את כפפות הרופא שלה ומשליכה אותן לפח. היא ממהרת לצאת מפתח המחלקה.
פנים. יום. אי שם בנגב הרחוק
אמבולנס דוהר בכבישי הנגב. לידיה יושבת לצד הנהג אמבולנס.
חוץ. יום. בחניון של המכון
האמבולנס גולש לחניה של המכון. עשן מיתמר מעל המכון שעל ההר. לידיה רצה פנימה, הנהג רודף אחריה.
פנים. יום. באולם הכניסה לחלק של תוך ההר
לידיה פוסעת בים של רסיסים של אבנים, שברי זכוכיות, תרמילים ריקים וטינופת. היא כמעט ודורכת בכניסה על רובה שננטש ונבהלת.
לידיה
יחיאל? אתה כאן?
יחיאל אינו עונה. היא נכנסת לפתח שמאחורי המעליות. החלק המרותך של הדלת מוטל על הקרקע. באוויר הדחוס באבק ועשן שלא התפזר לגמרי היא מוצאת את יחיאל שוכב מעולף, דם רב מכסה את עינו ומצחו. היא פונה לנהג האמבולנס.
לידיה
תביא את מיטת האמבולנס, מהר!
לאחר כדקה חוזר הנהג עם מיטת האמבולנס. הם מעמיסים את יחיאל על המיטה וממהרים בחזרה לאמבולנס.