ראובן
לא. מסתבר שהמכון הוא בעל חשיבות עליונה לעם ישראל והרבנים הבינו את זה.
פנים. אחר הצהריים המוקדמות. במכון הפגוע
המכון שרוף ברובו של החלק העליון. הכניסה למכון שבורה ומנותצת, שתי המעליות מרוססות בכדורים והקירות החיצוניים השקופים שלהם לכיוון הנוף המדברי נעלמו כמעט לגמרי. מכונית שרד שחורה גולשת אל החניה, עוברת את המחסום המנותץ הזרוק לצד הכניסה. אחריה נכנסת לחניון מכונית טויוטה קורולה לבנה. ממכונית השרד יוצא ראובן, בחליפתו השחורה הארוכה וכובעו המאוד לא מתאימים למזג האוויר בנגב. מהטויוטה יוצא מישהו, מוסר את מפתחות הרכב לידו של ראובן ונכנס בלי לדבר למושב האחורי של מכונית השרד השחורה. ראובן נכנס בפתח המכון ההרוס, שברי הזכוכיות ותרמילי הכדורים הריקים כבר טואטאו לערימה קטנה אחת באחת מפינות אולם הכניסה. הוא צועק בקול.
ראובן
יחיאל?!
קול רעש נשמע ויחיאל יוצא מדלת הצוללת המרותכת, חור גדול באמצעה.
יחיאל
כן, מי זה?
לאחר שיחיאל רואה את ראובן, הוא נרגע.
יחיאל
שלום ראובן, מה שלומך?
ראובן ניגש אליו ולוחץ את ידו לשלום.
ראובן
יש לי כמה דברים לעדכן אותך.
יחיאל
בוא נשב בחוץ, החיילים שהיו כאן השאירו לי את האוהל, יש שם גם כמה כסאות ובשעה זו של היום כבר יש צל.