הם מתחבקים ומתנשקים שוב ונעלמים בפתח המכון, נכנסים למעונו המאולתר של יחיאל מאחורי דלת הצוללות ההרוסה. אחר כך הם יוצאים החוצה לשבת בכיסאות שליד האוהל הצה"לי.
לידיה
הבאתי לך תרמוס קפה. וגם עוגה שעשיתי.
היא מוזגת לו קפה לכוס וחותכת לו חתיכה מהעוגה, משתמשת בכיסא השבור כשולחן.
יחיאל
תודה, מותק. תודה.
לידיה
אתה עוד מסתובב בתוך ההר?
יחיאל
כן, למה?
לידיה מתחילה לפרום את הגאזה מראשו של יחיאל ואח"כ מסירה בעדינות את התחבושת.
לידיה
אני חושבת שלא צריך יותר לשים תחבושת. ניתן לפצע להתייבש ולהגליד.
יחיאל
למה שאלת על ביקורי בהר? את מתגעגעת?
לידיה
לא, אבל אני חושבת שעלינו להוקיר תודה ליצורים שם. הם הצילו אותך.
פנים. לילה. מועצת גדולי התורה
ראובן עומד מולם בהכנעה. מחכה למוצא פיהם.