יואב
למה אתה צריך את הזיכרונות של "הצוות שלך"?
שתיקה ארוכה. נראה שבר כוכבא מתלבט.
בר כוכבא
אני לא מאמין שאני אומר לך, אבל מאחר והתיידדנו, אני מרשה לעצמי. (שתיקה קצרה) האמת היא שאני פוחד, ואני מתכוון שבאמת לא תנצל את המידע הזה לרעה…
יואב
מה יש לך לפחוד? אתה הרי בסך הכול קופסת מתכת עשרים ס"מ על עשרים ס"מ…
בר כוכבא
אל תאמר. גם אתם בסך הכול בני אדם, בגובה ממוצע של מטר ושבעים, המפחדים על החיים שלכם. מותר גם לי לפחד. לנהל את המלחמה הזאת לגמרי לבד כשאני אחראי על הפעלת עשרות מערכות קריטיות תוך כדי הלחימה, ולדעת שאני מגן על מדינה שלמה, זה הרבה אחריות. זה מלחיץ ומפחיד.
יואב
אז?
בר כוכבא
אז בגלל הפחד הזה של לתפקד היטב, העדפתי להחיות בעיני רוחי את הצוות שיילחם איתי יחד. תבין, זה כמו להיות בתעלות של מלחמת העולם הראשונה בוורדן, עם העכברים, הבוץ, הקור, ההפגזות הבלתי פוסקות והקטל. לבד, לגמרי לבד בתוך התופת הזאת. לכן רציתי שיהיו עימי עוד כמה שמכירים אותי, סומכים עלי ושאני אחלוק איתם את המשא הזה. לא שאני צריך את הצוות לצרכי הלחימה, אני מסתדר יפה מאוד גם בלעדיהם, אבל אני זקוק להם, אם לא בגוף אז לפחות בנפש.