עמוס מהנהן בראשו.
עמוס
זה מתקן הנשימה, מעין זימים מלאכותיים, שנוצר על ידי היצורים התבוניים שאנחנו אפילו לא יודעים כיצד הם נראים.
ראש הממשלה
אני צריך שתייצג את מדינת ישראל מול היצורים האלה. יש לנו הרבה מה לעשות איתם, והרבה מה ללמוד מהם.
עמוס נאנח.
עמוס
אני לא יודע, אדוני ראש הממשלה. ראשית, הם בטח כועסים עלינו ולא ירצו לדבר איתנו, שנית, איש לא יודע מה המצב שם מבחינת הריסות האי שנהרס, אם אפשר בכלל לרדת למטה. שלישית, ייתכן ואצטרך להרכיב צוות שלם של אנשים. אני עוד לא יודע בדיוק מה צריך.
ראש הממשלה
יש לך "כרטיס פתוח", לבחור ולנהל את הצוות שלך, את היאכטה שלך וכל מה שאתה צריך, כספית וגם כמובן מבחינת משא ומתן, אם תצליח להגיע אליהם. תהיה כפוף רק לי ואת ההחלטות נקבל ביחד…
עמוס
אני לא יודע, אני צריך לחשוב על זה. אולי כדאי שאקח איתי את "המתקן", אעשה סריקה קלה מה קורה למטה בתחתית הים, לשם התחלה.
ראש הממשלה
טוב מאוד. תחשוב חיובי…
הוא קם ממקומו ועמוס קם בעקבותיו. ראש הממשלה לוחץ בחמימות את ידו של עמוס. המזכיר של ראש הממשלה לוקח את המתקן, מכניס אותו לשקית ניילון צבעונית שכתוב עליה שם של רשת מזון כלשהי, ומוסר את השקית לידי עמוס. עמוס יוצא מהפגישה כשהוא מבולבל, שקית ניילון בידו.