2010, הסיפור שהחל את הכל. כבר כתבתי בעבר על אהוד ברק שהופיע בחזוני כמי שהורס את עם ישראל, בזמן היותו ראש ממשלת ישראל (2000-2001). בימים אלה של "מרד" בעד הדמוקרטיה, כשאנשים רבים וטובים מוסתים נגד הליכוד והחרדים למיניהם, בדרכים מתוחכמות, על ידי האליטות השונות, רמטכ"לים וראשי ממשלה לשעבר ופוגעים בגסות באחדות העם, צצה עולה שוב, דמותו האנרכיסטית של אהוד ברק, ושוב בהקשר של השמדת העם.
ב2010 נכנעת ישראל אל מול גלי צבאות ערביים, ההשמדה נעצרת בהחלטתו המהירה יחסית של נשיא ארה"ב להכניס כוחות מארינס לגוש דן שישמרו על הסדר וימנעו השמדה טוטאלית של העם היושב בציון. כך נוצר גוש דן מוקטן של יהודים ששורדים תחת שלטון פלשתינאי.
קצין מודיעין ערבי מסתובב בתל אביב המחפש אחרי נערים מדביקי מודעות של מחתרת יהודית שצצה. זמרת ישראלית החיה לבדה ומתפרנסת משירה בבר בקצה תל אביב וקצין מארינס אמריקאי שנתקל בה ביום הכיבוש ולא מצליח להשתחרר מדמותה ומחפש אותה ברחבי מה שנשאר מישראל.
זה המשולש הגורלי בין שלושת הדמויות המהווה את הבסיס לעלילה שלאחר הכיבוש ב2010.
הסיפור מספר על עוד דמויות ומצבים על רקע ארץ ישראל ההרוסה. בצד אירועים קריטיים על רקע כיבוש ישראל, גם בצד הישראלי וגם בצד הפלשתינאי. הסיפור הוא תולדה ישירה של הסכמי אוסלו והמשך ישיר שלהם.
למי שרוצה לטעום טעמם של חיים אחרי ישראל, מוזמן לקרוא סיפור זה.
