הסיפור מטמורפוזה מתקיים בירושלים בעתיד. כדור הארץ מזוהם וגשם יורד בירושלים ללא הפסקה, מוריד את האבק המזוהם בחזרה אל הקרקע רק כדי להעלות אותו שוב עם הרוחות.
מטמורפוזה הוא סיפור על תקווה, ובבסיסו הצעה מדהימה (ומקורית) לאנושות. מובן שזה קורה בירושלים שהיא המרכז הרוחני של כל הדתות הגדולות בעולם.
אני מאוד אוהב את העלילה, מסיפור אפל הוא מתפתח לאט לאט למדע בידיוני.
יש בסיפור הזה תמונות ומראות ממחסן שהעברתי בו הרבה זמן משמעותי מחיי. לא רק קומת הביניים הזו מעל החניה של דרי הבניין, גם צנור החימום הגדול, דליפות המים בזמן גשם והרעשים המשונים של הבניין, כולם שימשו אותי ביצירת תפאורה הולמת לסיפור. תאמינו לי שמקום כזה אכן קיים. רחובות משכונת קרית משה בירושלים היוו עבורי גם הם, תפאורה לכמה מסצינות הסרט.
סצינת השיא של הסרט, מלווה במוסיקה שמפאת זכויות יוצרים איני מכניס לתסריט. (זה יהיה רלוונטי רק עם יפיקו את הסדרה הזאת וישלמו על זכויות היוצרים). מדובר בקטע פנטסטי בשם the field של קיטארו (kitaro).
אני מציע לכולם לשמוע את הקטע הזה, הוא נשגב. בהזדמנות אכתוב פוסט על סוגי המוסיקה המשמשים את התסריטים שלי, מוסיקה המשמשת לי כקתרזיס וכמקור השראה לסיפורי.
כשגמרתי לכתוב את מטמורפוזה צץ במוחי הרעיון למטמורפוזה 2. תסריט ההמשך לא פחות טוב מהראשון והוא מהווה השלמה נהדרת לעונה הראשונה. הוא מתייחס לקורבנות החלשים של החברה, בצד המתעשרים החדשים, על חשבונם…
כמו כן, הוא נוגע בזכויות החיות למעט כבוד, ותנאי מחיה הולמים.
והוא מתייחס לעולם שבו החיים טובים יותר לכולם, עקב תודעה מתפתחת בתת מודע שלנו, המאפשרת לנו לתפקד ולתקשר במגוון דרכים חיוביות חדשות.
עד כאן להיום, מספיק עם המטמורפוזות.
