אני שואב הנאה רבה מכל שלבי הכתיבה שלי. בראש ובראשונה לקטוף את "הרמז" שאני מקבל מלמעלה… את אותו שבריר רעיון, אסוציאציה שבאה אלי, שהיא מקור ההשראה הראשוני של הסיפור, שמתעבה והופכת לאט לאט לרעיון גולמי. זה מקור גדול של אושר שצונח עליך. אותו שבריר רעיון, אסוציאציה שאתה מבשל אותה במוחך.
תוך זמן קצר הרעיון הופך לרעיון גדול יותר, מעין סקיצה מאוד ראשונית, גולמית, לסיפור, אבל אז כבר יש לו חיים משלו ואט אט אתה מבין מה הרעיון הראשוני רוצה ממך…
יחד עם זאת אינך יכול להתפרץ עם D9. כל התהליך מאוד רגיש וצריך לתת לו מספיק זמן כדי להתגבש לרעיון. לעתים ההמתנה לתת מודע שתפתח את חידת העלילה הינה אחד הדברים שיכול להיות מקור לתסכול או לחילופין מקור לאושר גדול אצל כל יוצר.
פעמים רבות אני שם בהמתנה את הסיפור ונותן לו זמן שיתבשל בתת ההכרה, עד שהוא פורץ שוב, בשל יותר ושלם יותר.
כמו ציירים, שיודעים מה תהיה תמונתם אבל מתחילים בציור "הנוף", הרקע של הציור ורק אחר כך יורדים לפרטים ולדמויות, כך גם אצלי. אני חייב לראות בעיני ראשי היכן תהיה העלילה, היכן היא תתרחש. יש חשיבות עצומה לבחירת הרקע של הסיפור ולא משנה אם הוא מדע בדיוני, או רומן כלשהו, או שניהם גם יחד. הרקע של הסיפור יהווה מקור השראה ויתן לו את הטון גם לשלבים הבאים של היצירה.
משם מתחילים לבנות את גיבורי הסיפור הראשיים המתוכננים. יכול להיות שהם ידועים לך, יכול להיות שזו אסוציאציה ממישהו או מישהי שהכרת או משפט שנזרק ע"י מישהו בהיסח הדעת. הכל יכול להיות בסיס לחומר ליצירה הגולמית. יש גם חשיבות רבה לא רק לעלילה הצפויה אלא גם למסר שאני רוצה להעביר בסיפור. סיפור הוא כמו יצור חי ורגיש. זה לא פשוט לייצר סיפור יש מאין אבל יש במימוש התהליך הזה אושר רב.
בסיפור שלי "המכון", הגיע אלי ידיד וותיק (ואמיתי) שהיה לקוח שלי לפני עשרות רבות של שנים, שהתיידדנו ומאז שמרנו על קשר רופף כל השנים. הוא בא אלינו הביתה, שתינו קפה, סיפרתי לו על התסריט "מכון" המתגבש, בלי יותר מידי פירוט. ואז הוא מתפרץ אלי בחביבות ומציע לי "לתרום" את שמו לעלילה. באותו רגע הוא פשוט התבדח איתי, ומה אתם יודעים? השם שלו, יחיאל, התאים בול. איך אומרים בשיר, "יש דברים נסתרים, לא נדע…".
כן, גם לשמות יכולה להיות משמעות בעיצוב דמותו של הגיבור.
את התסריט מסע בניתי על שני ידידים שלי שעבדו איתי בחברת התוכנה ואיתם נהגתי לאכול מידי יום ארוחות צהרים עסקיות…
האסוציאציות בלתי נגמרות אבל צריך להיות להן "אמת" משלהן שתתאים לעלילה. גם העובדה שאלי, אחד מגיבורי הסיפור מסע, היה אדם תיאטרלי ודובר ספרדית עזרה לי לייצר את דמות הקצין הקובני, "השודד הפרוע", המקלל ללא הרף את כולם כשקסטרו וקובה הם המוטיבים העיקריים שלו, במסע האימה שהם עושים בסיפור.
גם אחר כך, כשאני כותב קטע או שניים ראשוניים, נסיוניים, נועץ שיני ברעיון התוסס כשהסיפור עוד עשוי להשתנות פעמים רבות, אני נהנה "לתקוע יתד" ברעיון וביישומו.
ממה שאני חוויתי בעבר, התחלת תהליך כתיבת הסיפור יוצרת מעין מומנטום להמשך הכתיבה. דברים מתבהרים, הערפל מתפזר לאיטו ולאט לאט נכנסים שיקולים יותר קטנוניים של בחירת מקום, בחירת תזמון ופיתוח "חיים" ואליבי לגיבורי הסיפור.
כמו שאמרתי ההשראה והיצירתיות יכולים לנבוע מכל מיני דברים, ויש להתייחס אליהם בכבוד, כי כל רעיון ויהא הטיפשי ביותר עלול לצאת במלוא יופיו אחר כך ולהפוך לציר ראשי בעלילה.
אני חושב שהפלגתי היום בסיפורי. אז תודה לכם על ההקשבה/קריאה. מספיק להפעם.
