מסוכן לדבר היום על שמאל או ימין, אתה מיד מתקבע כאוייב העם, או מצד זה או מהצד האחר של המפה הפוליטית. אבל אני בכל זאת אנסה. התסריט יהודה התחיל אצלי כרעיון, כסימולציה, לאן אנו הולכים.
התחלתי בכתיבת "יהודה", כתבתי חלקים ממנו והכתיבה נתקעה לי כשנתיים. תיאור המצב בסיפור יהודה הוא קטסטרופלי, בלתי מתקבל על הדעת, אבל ככל שהמצב בעם מקצין כך גם עולה הסיכוי להתממשותו.
התסריט בנוי כמו התסריט של הסידרה המפורסמת 24, כל שעה ביום היא פרק בסידרה. זה קונספט שמטרתו להלחיץ את הקוראים (או צופי הסרט), אבל דורש רצף אירועים היסטרי, כדי לעמוד בקצב. ככל שהתארכה כתיבת התסריט שלי, ככה עמדתי בפני קשיים הולכים וגדלים בכתיבתה. החיים בארץ אינם "היסטריים" כמו אלה המוצגים בסידרה 24 (תיאור מופרך של המציאות), אינם מלאים במרגלים ובמתנקשים שונים ומשונים, ובסה"כ אנשים לא דוהרים כאן בוואנים שחורים ברחובות עם כלי נשק ולא חוטפים אנשים (תודה לאל). לכן מתי שהוא בכתיבה התחלתי לפרק את היממה ליחידות של שעתיים, כדי לנסות ול"הרגיע" את העלילה. וגם כך היה לי קשה למלא חלק ממשבצות הזמן, לכן גם עלילת התסריט נתקעה לזמן רב.
התסריט נוגע בבעיות רבות וקשות. ,אנחנו צריכים להבין שאנחנו כאן עם אחד, ובלי רצון טוב וסבלנות של אחד כלפי השני, לא נגיע לכלום. עלינו להכיר ביתרונותינו, בחסרונותינו, ובכך שאל לנו לקטול את השני בין אם ימינה, בין אם שמאלה ובין אם חרדים. לכולנו יש זכות קיום וזכות לייצוג בארץ הזאת. גם איננו יכולים לוותר על חלקים בעם, כולנו פסיפס אנושי מרהיב ומוצלח, אבל רק ביחד, זה סוד כוחנו והצלחתנו.
רגע לפני השבר הגדול אנו צריכים לעצור את השיגעון והשנאה שהתעוררו בעם.
המטרה הסופית של התסריט יהודה, היא להציב בפנינו מראה ולשאול: לאן אנו הולכים מכאן? לאן אנו רוצים להגיע ואיך? והתסריט עושה את זה בכך שהוא נותן לנו הצצה קלה לעתיד, טעימה קטנה למה שחס וחלילה אולי יקרה כאן.
התסריט בסופו, משאיר אותנו באותה נקודה שבה אנחנו נמצאים היום, חרדה מפני הבאות, תסכול, חמיצות ובעיקר חוסר דרך. אנו כמו עדר ללא רועה, זו האמת.
