בסיפור planet israel התמודדתי בפעם הראשונה עם סיפור ענק באורכו. זה עשה לי לא מעט קשיים כי היה צריך למצוא את האיזון בסיפור, שלא יהיו לו נפילות גדולות מידי וזה בהחלט קשה.
אני מאוד אוהב את התסריט הזה כי הוא יצירתי מאוד. הוא גם הכריח אותי ללמוד דברים.
הסיפור הזה בעצם הוא המחווה שלי ליחסי ישראל-פלסטין ולדרך המקווה לפתור את הסכסוך ביום מהימים.
אך מה לעשות כשהפלשתינאים אוחזים בבלוריתנו ומסרבים לעזוב?
לקחתי את יחסי הישראלים והפלשתינאים והעברתי אותם למציאות אחרת, מזוקקת, ולמקום אחר, במערכת סגורה ללא השפעות אחרות, 150 שנים קדימה מהיום, מאה שנים ליציאתם לחלל העמוק.
שתי קבוצות אנשים הנלחמות על מקומן בחללית אחת. הסיפור הוא גם ציני אבל גם מאוד ישראלי-פטריוטי, בהיותנו אומה חרוצה ויצרנית, בדגש על הטוב בחברה הישראלית ועל הגיוון השופע והחם שלה, האנושי והטכנולוגי. הסיפור הזה הוא סיפור אופטימי מאוד וכך אני אוהב אותו, כמו את המדינה שלנו. צריך לקרוא את כל עמודי הסיפור (הוא ארוך), עד שתגידו בעצמכם, הנה, נמצא הפיתרון לישראלים ולפלשתינאים.
